<h1>ארחות חיים הלכ' עדויות סימן ד'</h1>
<h2>דף כג.</h2>
ואלו הן הפסולין כלן מעין גזלנים הן המלוה ברבית אפילו אבק רבית. המלוה והלוה אבל העדים איפשר שהם כשרים לפי שאינו סבורי' לעשות רע וכל מי שאינו סבור לעשות רע כשר לעדות. ומפריחי יונים פי' שיש להם יונים מלומדים לעוף במרוצה ממקום למקום ומי שמקדים את חבירו להיות לאותו מקום יתן לו חברו כך וכך. ויש מפרשים שמרגיזין אותן להלחם זה עם זה (והצד) [לצוד] אותן שחזקתן שגוזלין יוני שובכים. ומשחק בקוביא וסוחרי שביעית. והיכא שיש לו אומנות אחרת כשר. הוסיפו עליהן החמסנין והלוקחין שלא מדעת בעלים. והרועים אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה. אבל מגדלי בהמה גסה כשרים אפילו בחוצה לארץ. ומוכסין וגבאין פסולי' וסתם מוכס פסול וסתם גבאי כשר. גנב ניסן גנב תשרי לא שמיה גנב ובאריסין ובדבר מועט. ואוכלי דבר אחר פי' צדקות הגוים בפרהסיא אם איפשר לו להיות נזון בצנעה ומבזה את עצמו בפרהסיא פסול ואם לאו כשר וכגון אלו ההולכים ערומים בשוק. והאוכל בשוק והמינין והאפיקורסין והמשומדים ומחללי שבתות בפרהסיא ושותין יין של גוים כלן פסולין לפי [שאינן] מקפידין על עדות שקר אבל משומד לדבר אחד לא הוי משומד לכל התורה כלה. ועבדים וקטנים וחרשים וסומין בשתי עינים [פסולים] וסומא באחד מעיניו כשר. והידוע בעדות קודם (שנסתמה ונסתמה) [שנשתמד ונשתמד] פסול. וכתב הבעל העיטור ז"ל שהעובר על גזירת הקהל פסול לעדות אבל חשוד על העריות לא דאמרינן התם משום דיצריה תקפיה ע"כ.
